כמה משונה שעה זו, מאדרא רבאאמר רבי שמעון, שבפרשת נשא, כי באדרא הזדמן הקב"ה ומרכבותיו ועתה הרי הקב"ה כאן, שבא עם הצדיקים שבגן עדן, מה שלא קרה באדרא. והקב"ה רוצה בכבודם של הצדיקים יותר מכבוד של עצמו. ועתה הקב"ה רוצה בכבוד שלנו, שהצדיקים כולם שבגן עדן באו עימו אמר רבי שמעון, הרי רב המנונא סבא כאן, וסביב לו ע אחד ואחד מזוהר זיו עתיקא קדישא, הסתום מכל סתומים, והוא בא בשמחה לשמוע אלו הדברים שאני אומר. בעוד שהיה יושב, אמר, הרי רבי פנחס בן יאיר כאן, התקינו מקומו. הזדעזעו החברים שהיו שם, וקמו וישבו ביַרְכְּתֵי הבית. ורבי אלעזר ורבי אבא נשארו לפני רבי שמעון. אמר רבי שמעון, באדרא רבא נמצאנו, שכל החברים היו אומרים, ואני עימהם. עתה אני אומר בלבדי וכולם יקשיבו לדבריי, עליונים ותחתונים. אשרי חלקי ביום הזה אמר, אני לדודי ועליי תשוקתו. כל הימים שהייתי קשור בעוה"ז, בקשר אחד נקשרתי בהקב"ה. ומשום זה עתה, ועליי תשוקתו, שהוא וכל המחנה שלו באו לשמוע בשמחה דברים סתומים ושבח עתיקא קדישא, הסתום מכל הסתומים, הפרושׁ ונבדל מכל ואינו נבדל, שהרי הכול מתדבק בו והוא מתדבק בכל, הוא הכול