אלו שהם בני אמונה, שמחים בדברים, והדברים מתברכים בתוכם, ומסתכלים שהם שורש אחד ועיקר אחד, ולא נמצא בהם פירוד. אלו שאינם נמצאים בני אמונה, ואינם לומדים תורה לשמה, עושים האמונה, המלכות, בפירוד מז"א, כי פוגמים בזיווג ז"א ומלכות, שהם תושב"כ ותשבע"פ, משום שאינם מאמינים, שהם עיקר אחד ושורש אחד