אשרי האיש, הנמצא מעשרת הראשונים בבית הכנסת. משום שבהם נשלם מה שנשלם כי אין עדה פחות מעשרה, שהם השראת ע"ס של השכינה. והם מתקדשים תחילה בשכינה. וצריכים שיהיו בבית הכנסת עשרה בבת אחת. ולא יבואו קצתם, כדי שלא תתעכב שלמות האיברים. כי האדם, עשהו הקב"ה בפעם אחת, והתקין לו כל האיברים ביחד. כמ"ש, הוא עָשְׂךָ ויְכוֹנְנֶךָ. כיוון שנשלמו כל איבריו של האדם, באותה עת כל איבר ניתקן בפני עצמו כראוי. אבל מטרם שנשלם כולו, אף איבר אינו מתוקן. כעין זה השכינה, כיוון שהקדימה לבית הכנסת, צריכים שיימצאו שם עשרה ביחד, כנגד ע"ס של השכינה, שהיא קומה שלמה, ואז נשלם מה שנשלם. וכל עוד שאין שם עשרה, אף אחד מהם אינו נשלם. ואח"כ ניתקן הכול, כמ"ש, ברוב עם הדרת מלך. וע"כ העם הבא אח"כ, אחר עשרת הראשונים, שכבר השלימו איברי השכינה, ע"ס שלה, כולם תיקון גוף השכינה. מטעם, ברוב עם הדרת מלך וכשהשכינה מקדימה ובאה, ובני אדם עוד לא באו עשרה ביחד, קורא הקב"ה, מדוע באתי ואין איש? ואין איש, שהאיברים לא ניתקנו, שאפילו יש שם תשעה אנשים, גם אחד מהם עוד לא ניתקן ולא נשלם גוף השכינה. כי כשהגוף לא נשלם בעשרה, אין איש ודאי, אף אחד מהם אינו שלם. ומשום זה, ואין איש הוא בדיוק בשעה שהגוף נשלם למטה, שיש עשרה, באה קדושה עליונה ונכנסת בגוף, ונעשה התחתון, כעין של מעלה ממש. כי ע"ס של השכינה, מתלבשים בעשרה של עדה. אז כולם צריכים שלא יפתחו פיהם לדבר בדברי העולם, משום שישראל נמצאים עתה בשלמות העליונה, ומתקדשים בקדושה העליונה ואשרי חלקם. אוי להם לבני אדם, שאינם יודעים ואינם משגיחים בכבוד אדונם