אל אלקים הוי"ה דיבר ויקרא ארץ אל אלקים הויה הם חג"ת, שלמות הכול. דיבר ויקרא ארץ. דיבר, השפעה. ארץ, המלכות. כדי להימצא בכנ"י בשלמות בשמחה, מיסוד דמלכות, הנקרא ציון כשרצה הקב"ה לברוא את העולם התחתון, כולו כעין של מעלה עשה אותו. עשה את ירושלים אמצע של כל הארץ. ומקום אחד עליה, שנקרא ציון יסוד, וממקום הזה מתברכת. וממקום הזה של ציון, התחיל העולם להיבנות, וממנו נבנה. מציון, מכלל יופי אלקים הופיע, שהיא שלמות היופי של העולם אלקים הופיע. לא התברכה ירושלים, המלכות, אלא מציון, יסוד. וציון התברכה מלמעלה, ז"א. והכול אחד באחד מתקשר, שז"א ומלכות, אחד באחד, מתייחדים ע"י ציון