וכשהתרנגול קורא, ובני אדם ישנים במיטותיהם קורא התרנגול, מכה בכנפיו ואומר, ואינם מתעוררים, אוי לפלוני, מְגוּדָף מאדונו, עזוּב מאדונו, שלא התעורר רוחו ולא הביט לכבוד המלך כשהאיר היום, כרוז קורא עליו ואומר. ולא אמר, אַיֵה אֶלוהָ עושָׂיי, נותן זמירות בלילה, כדי לעזור אותו באלו התשבחות, שיהיה הכול בעזרה אחת שהמלכות נותנת זמירות בלילה, לז"א, כדי לעזור האדם, שיתעורר גם הוא באלו התשבחות. וכשהאדם משבח ועוסק בתורה, היא מעלה מ"ן, ועוזר את המלכות, ונמצאים שניהם בעזרה אחת. מהו עושיי? אלא בשעה שאדם קם בחצות לילה, ועוסק ברינה של תורה, כי רינה של תורה אינה נקראת אלא בלילה, כשהוא נמצא בעסק התורה. כשהאיר היום, הקב"ה וכנ"י מתקנים אותו בחוט אחד של חסד שניצל מכל, ולהאיר אותו בין העליונים והתחתונים איה אלוה עושׂיי. עושה לי, היה צריך לומר. מהו עושיי? אלא בשעה שקם בחצות לילה ועוסק בתורה, כשהאיר היום, מתעורר אברהם בחוט של חסד שלו והקב"ה וכנ"י מתקנים אותו, ועושים אותו בכל יום ברייה חדשה, כמ"ש, אלוה עושיי