כ"ב גן העדן, כל אות ואות נוטפת טל, מטל שלמעלה, על הגן. ומטל ההוא, שהוא הארת החסדים, רוחצות אלו הנשמות, ונרפאות, אחר שטבלו עצמן בנהר דינור להיטהר. והטל אינו יורד אלא מתוך אותיות הרשומות והחקוקות ברקיע ההוא, משום שאלו האותיות הן כלל התורה, שנמשכות מז"א דאצילות, הנקרא תורה. כי נעשה מאש ומים של התורה, מאש ומים דז"א דאצילות וע"כ הם מזילים טל על כל אלו שעוסקים בתורה לשמה בעוה"ז. שאלו המילים רשומות בגן עדן, ועולות עד רקיע שעל גן עדן, ולוקחות מאלו כ"ב האותיות אשר שם, טל, להזין הנשמה. כמ"ש, יערוף כמטר לִקְחי תיזל כטַל אִמְרתי באמצע הרקיע הזה נמצא פתח אחד כנגד פתח ההיכל שלמעלה ביצירה, שבפתח ההוא פורחות הנשמות מגן עדן התחתון למעלה, בעמוד אחד הנעוץ בארץ של גן העדן, ומגיע עד פתח ההוא הפתח שנעשה באמצע הרקיע, הוא הסיום החדש, שנעשה באמצע המדרגה של השמיים דגן עדן, מחמת עליית המלכות במקום בינה, שמשום הסיום הזה נפלה חצי המדרגה, בינה ותו"מ, למדרגה שלמטה, הארץ דגן עדן. אשר לעת גדלות, כשחוזרת המלכות למקומה, ובינה ותו"מ עולים למעלה למדרגתם לרקיע, לוקחים עימהם גם המדרגה התחתונה, אותם הנשמות, שהם בארץ דגן עדן. ונמצא, שסיום החדש, שנעשה בבינה, נהפך להיות פתח בשביל התחתון, שיוכל דרכו לעלות לעליון ואותם בינה ותו"מ, שנפלו תחילה למטה לארץ דגן עדן, בהתדבקות שלהם במדרגת הארץ דגן עדן, נבחן כמו שהם נעוצים בתוך קרקע הגן, והם עצמם נבחנים כעמוד גבוה, המגיע עד הפתח ההוא שבאמצע הרקיע, שדרך העמוד הזה עולות הנשמות מארץ דגן עדן אל הרקיע דגן עדן. כלומר, לעת גדלות, כשהבינה ותו"מ, הנבחנים לעמוד, עולים בחזרה לרקיע דגן עדן, לוקחים עימהם גם את הנשמות שבארץ דגן עדן, ומעלה אותם לרקיע דגן עדן בתוך רקיע, בפתח שבאמצע הרקיע שעל הגן, נכנסים בו ג' צבעים של אור, כלולים יחד, שהם חב"ד, ומאירים לצבעים של עמוד שעלה שם. ואז העמוד הזה נוצץ ומתלהט בכמה צבעים הלוהטים והצדיקים שעלו עם העמוד ההוא לרקיע, מקבלים האורות מהרקיע דרך העמוד הזה. ובכל שעה מאירים הצדיקים מזיו העליון ההוא, שזה נוהג תמיד. אבל בכל שבת ובכל ר"ח מתגלה השכינה ברקיע הזה יותר מבשאר הזמנים, וכל הצדיקים באים ומשתחווים אליה אשרי חלקו מי שזכה לאלו הלבושים. אלו הלבושים הם ממע"ט, שעשה האדם בעוה"ז במצוות התורה, מצוות התלויות במעשה, ובהם עומדת הנשמה בגן עדן התחתון, ומתלבשת באלו הלבושים המכובדים כשעלתה הנשמה דרך פתח הרקיע למעלה, מזדמנים לה לבושים אחרים מכובדים עליונים, שהם נעשים ע"י מצוות התלויות ברצון וכוונת הלב בתורה ובתפילה. כי כשעולה הרצון ההוא למעלה, מתעטר בה מי שמתעטר, וחלק ממנו נשאר לאדם ההוא, ונעשה ממנו לבושי אור, שתתלבש בהם הנשמה לעלות למעלה. ואע"פ שאלו לבושים של הנשמה בגן עדן התחתון תלויים במעשה, אבל אלו שעולות לרקיע למעלה, אינם תלויים אלא ברצון של הרוח, כדי לעמוד בין המלאכים, רוחות קדושים. וכך למד רבי שמעון מאליהו, הלבושים של מטה בגן עדן הארץ תלויים במעשה, לבושים שלמעלה תלויים ברצון ובכוונת הרוח בלב