וילך שובב בדרך ליבו. וכתוב אחריו, דרכיו ראיתי כלומר, ואֶרְפָּאֵהו ואַנְחֵהו ואשלם ניחומים לו ולַאֲבֵליו אע"פ שהרשעים עושים בזדון, והולכים בדרך ליבם, ואחרים עושים בהם התראה, ואינם רוצים להקשיב להם, עם כל זה, בשעה שחוזרים בתשובה, ולוקחים דרך הטוב של תשובה, הרי רפואה מוכנה לפניהם יש להסתכל, אם מדבר על חיים או על מתים? כי תחילת הכתוב אינו סופו, וסופו אינו כתחילתו בתחילת הכתוב, מראה על חיים, שאומר, וילך שובב. וסופו מראה על מתים, שאומר, ואשלם ניחומים לו ולאבליו. אלא מדבר, בעוד שאדם בחיים, וכך הוא, וילך שובב בדרך ליבו, משום שיצה"ר שבו חזק ומתגבר בו. וע"כ הולך שובב, ואינו רוצה לשוב בתשובה הקב"ה רואה דרכיו, שהולך ברע בלא תועלת, אומר הקב"ה, אני צריך לאחוז אותו בידו. כמ"ש, דרכיו ראיתי, שהולך בחושך, אני רוצה לתת לו רפואה. כמ"ש, וארפאהו. הקב"ה מביא בליבו דרך התשובה והרפואה לנשמתו. ואנחהו, הוא כמ"ש, לֵך נְחֵה את העם. הקב"ה מנהיג אותו בדרך הישר, כמי שאוחז בידו של אחר ומוציאו מתוך החושך הקב"ה יחוננך וישמע לקולך בשעה שתצטרך לו