אזבזמן שהקב"ה יקים ישראל ויוציאם מן הגלות, יפתח להם פתח אור דק וקטן מאד. ואח"כ יפתח להם פתח אחר, מעט גדול ממנו. עד שהקב"ה יפתח להם את השערים העליונים הפתוחים לארבע רוחות העולם. שלא תתגלה ישועתם בבת אחת. אלא בדומה אל שחר, שהולך ואור עד נכון היום וכל מה שעושה הקב"ה לישראל ולצדיקים שבהם, שמושיעם לאט לאט ולא בפעם אחת. בדומה לאדם הנתון בחושך. ותמיד בחושך היה משכנו. שבעת שרוצים להאיר לו, צריכים לפתוח לו תחילה אור קטן, כפתחו של מחט. ואח"כ מעט גדול ממנו. וכן בכל פעם יותר, עד שמאירים לו כל האור כראוי - הקב"ה עשה את האדם כעין של מעלה, הכול בחכמה כי אין לך איבר ואיבר בבן אדם, שאינו עומד בחכמה העליונה, שכל איבר רומז על מדרגה מיוחדת. כי אחר שניתקן כל הגוף באיבריו כראוי, הקב"ה משתתף עימו, ומכניס בו נשמה קדושה, כדי ללמד האדם ללכת בדרכי התורה, ולשמור מצוותיו, כדי שיתוקן האדם כראוי, ע"ד הכתוב, נשמת האדם תלמדנו