סוד החכמה בייחוד הקדוש, ה"ת של השם הקדוש הנוקבא, היא אור התכלת והשחור, המתחברת ביה"ו, ז"א, אור הלבן המאיר לפעמים אור התכלת הוא ד', ולפעמים הוא ה' בעת שישראל אינם דבקים בה למטה, להדליק אותה ולחבר אותה באור הלבן, היא נבחנת לאות ד'. ובעת שישראל מעוררים אותה, שמעלים מ"ן להתחבר עם אור הלבן, אז נקראת ה' כתוב, כי יהיה נערה בתולה. וכתוב, נער במסורה, בלי ה', משום שלא התחברה בזכר. ובכל מקום שאין זכר ונקבה, אין שם ה'. וע"כ כתוב, נער בלי ה', והה' עלתה משם, ונשארת הנוקבא אז באות ד', המורה דלוּת ועניוּת שמתחברת באור הלבן המאיר, היא נקראת ה' כי אז הכול מחובר כאחד, הנוקבא מתדבקת באור הלבן, וישראל מתדבקים בה, ועומדים מתחתיה להדליק אותה, ע"י המ"ן שמעלים אל"ה, ואז הכול אחד. כי ז"א והנוקבא התחברו, וישראל המעלים מ"ן אל הנוקבא, להדליק אותה, ולחברה עם הז"א, שלולא המ"ן שלהם, לא הייתה מתחברת. נמצאים מתחברים גם הם בהם. כי כל השיעור שהתחתון גורם בעליון, זוכה בו גם הוא, ואז נעשו הקב"ה ושכינתו וישראל אחד וזה הקורבן, העשן העולה מהמערכה, מעורר את אור התכלת להידלק. וכשנדלק, התחבר באור הלבן והנר, השכינה, דולק בייחוד אחד, שמתדבקת באור הלבן ובעשן, ונעשו שלושתם אחד ומשום שדרכו של אור תכלת הזה, לכלות ולשרוף כל מה שהתדבק מתחתיו, כאשר נמצא עת רצון והנר דולק בייחוד אחד, אז כתוב, ותיפול אש ה' ותאכל את העולה. ואז, כאשר נשרף הכול מתחתיו, נודע שהנר, השכינה, דולק בחיבור אחד וייחוד אחד. כי אור תכלת התדבק באור הלבן, והוא אחד. איך הם אחד? אור התכלת, הנוקבא, התחבר עם אור הלבן, ז"א, ונעשו שניהם אחד. וכן אור התכלת אוכל ושורף מתחתיו חלבים ועולות, שמשמע, שאינו אוכל ושורף מתחתיו, אלא דווקא שעולה לאור הלבן. ונמצא שכול, העשן ואור התכלת, נקשר והתחבר באור הלבן. ואז נמשך השלום בכל העולמות, והכול נקשר בייחוד אחד ואחר שאור התכלת גמר לשרוף ולכלות הכול מתחתיו, באים ומתדבקים בו אז כוהנים ולוויים וישראלים. בחדווה של שירים הלוויים המשוררים בכוונת הלב הכוהנים. בתפילה ישראל. והנר, השכינה, דולק עליהם ומאיר. ומתדבקים האורות כאחד, והעולמות מאירים, והעליונים ותחתונים מתברכים אז נאמר על ישראל, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום