רבי פינחס היה רגיל לפני רבי רחומאי, בשפת הים של כנרת ואדם גדול וּשְׂבע ימים היה רבי רחומאי, ועיניו כָּהו מראות. אמר לרבי פינחס, שמעתי בוודאי, שיוחאי חברנו, יש לו מרגלית, אבן טובה, בן והסתכלתי באור המרגלית ההיא, שהוא יוצא כהארת השמש מנרתיקה, ומאיר את כל העולם ביאור הדברים. המלכות בכל תיקוניה, נקראת אבן טוב, ונקראת מרגלית. ואומר, שיוחאי חברנו, יש לו מרגלית, אבן טובה, בן. שכבר זכה במלכות, בכל תיקוניה וקישוטיה. והסתכל ברוח הקודש, באור של המרגלית, שהיא מאירה כאור השמש, ביציאתה מנרתיקה, שהוא תיקון העתיד של המלכות, שתהיה אור הלבנה כאור החמה, שאז היא מאירה כל העולם כולו והנה, אחר שאור המלכות נעשה לאור החמה, ועלה עד השמיים שִׂיאה, הנה האירה מהשמיים עד לארץ, בעמוד אחד של אור, לכל העולם כולו. והיה מאיר והולך, עד שהספיק רבי שמעון לתקן כיסא דעתיק יומין כראוי והרמז הוא, שכבר זכה לב' הגילויים שבגמה"ת, שהם, ששת הפסוקים, שמהפסוק השמיים מספרים ועד תורת ה' תמימה, וששת השמות הכתובים מהפסוק ואין נסתר מחמתו עד סוף המזמור. כי, האור עומד מן השמיים עד הארץ, ומאיר כל העולם, רומז על ששת הפסוקים. ועד שיבוא עתיק יומין, ויישב על הכיסא כראוי, רומז על ששת השמות