סַנְהֶדְרִין הָיְתָה כַּחֲצִי גֹּרֶן עֲגֻלָּה כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רוֹאִין זֶה אֶת זֶה. שֶׁעִקַּר הָאַהֲבָה שֶׁיִּהְיוּ רוֹאִין זֶה אֶת זֶה שֶׁלֹּא יוּכְלוּ כָּל אֶחָד לִסְבֹּל כְּלָל שֶׁלֹּא יִרְאֶה אֶת חֲבֵרוֹ. כִּי כְּשֶׁרוֹאִין זֶה אֶת זֶה, אֲזַי מְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין(זה מזה) וּמִתְנוֹצֵץ הַמֹּחַ שֶׁל כָּל אֶחָד עַל - יְדֵי חֲבֵרוֹ. כִּי בְּכָל אֶחָד יֵשׁ נְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁהִיא בְּחִינַת צַדִּיק, בְּחִינַת מֹשֶׁה לְגַבֵּי חֲבֵרוֹ, וְעַל - כֵּן ע"י הַהִסְתַּכְּלוּת מִתְנוֹצֵץ הַמֹּחַ וְעַל - כֵּן עִיקַּר הַחִיּוּת הוא עַ"י הַשָּׁלוֹם וְהָאַהֲבָה שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בְּחִינַת רוֹאִין זֶה אֶת זֶה ... וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רז"ל "אוֹ חַבְרוּתָא אוֹ מִיתוּתָא". כִּי עִיקַּר הַחִיּוּת הוּא עַ"י אַהֲבַת הַחֲבֵרִים.

"ליקוטי הלכות", הלכות ברכת הודאה, הלכה ו