מצות יחוד השם, להאמין ולידע שהשם יתברך הוא אדון הכל, בורא כל, אחד יחיד ומיוחד.

[...]להאמין ולידע בידיעה ודאית, שהשם יתברך שהוא הפועל להמציאות, מנאצל הראשון עד שילשול קטן שבים, הוא אדון הכל, בורא כל, אחד יחיד ומיוחד, בלי שום שיתוף חלילה וחלילה, יחיד ומיוחד, שנאמר "שמע ישראל הוי"ה אלה"ינו הוי"ה אחד", אחד מפשטי המצוה ושרשיה, הכל אחד, שצריך לידע שיש שַם מצוי ראשון דלית אתר פנוי מניה, והוא אחד יחיד ומיוחד, לית מחשבה תפיסא ביה כלל. ואין שם לא ציור ולא תמונה ולא גוף ולא שום תפיסה בגודל אורו וקודשתו וחכמתו ובינתו ודעתו ושכלו העמוקה עד אין סוף, ואין לו שני לו חלילה, "אני ראשון ואחרון ומבלעדי אין אלק"ים". לא קָדמו ולא אִחרו שום דבר, שהוא ראשון והוא אחרון והוא נמצא תמיד - היה הוה ויהיה, משגיח על כל מעשה בני אדם. ואלופו של עולם הוא בכל תנועה ותנועה, וצריך לקבל על עצמו למסור נפשו על אמונה זאת, אמונת אמת, שהשם יתברך הוא אחד ברוך הוא וברוך שמו. שורש מצוה זאת(מצות יחוד ה'), כל ספר הזוהר והתיקונים וספרי מרן וכל ספרי המקובלים נתיסדו על סוד מצווה זאת.