ידוע אין אדם עושה שום תנועה, אלא אם הוא שוקל את הכדאיות שלה, אם הוא ירויח משהו, אז בכוחו לעשות תנועה, אחרת הוא במצב המנוחה.
ובזמן שהאדם רוצה לעשות איזו תנועה בעל מנת להשפיע, אם הוא מתחיל לשקול את הכדאיות שלה, אז הגוף מתנגד לו, כיון שלא רואה מה הוא יכול להרויח, אם הוא יעשה בעל מנת להשפיע.
אז אין לו עצה אחרת אלא תפילה, שזה ענין מה שאמרו חז"ל, "תפילה עושה מחצה", כי על זה נאמר, ה' עוזר לנו, שדרשו חז"ל, "אלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו, אינו יכול לו". נמצא, שאין האדם יכול ליתן אלא מחצית, שהוא תפילה. ומחצית השניה הקדוש ברוך הוא נותן.