דרך הצדיקים ההולכים בתורת ה' ואינם רודפים אחר התאוות ואינם אוכלים רק מה שצריך להם מההכרח לקיום גופם לעבודת השי"ת, ממילא באכלם על שולחנם המה מושכים את ידם אף באמצע אכילתם ואף שהיצר בוער להסיתם ולעשות להם חשק לאיזה דבר טוב מהמאכל או מהמשקה הערב יותר, הם מצננים את יצרם שלא לאכול ולשתות עוד, ואדרבה דואגים וחוזרים בתשובה על אשר כבר אכלו, פן ואולי אכלו או שתו יותר מכדי קיום גופם, וזה שמצננין את יצרם וחוזרים בתשובה על אשר עשו. לא כן הרשעים, שאף אם יזדמן להם שעשו איזה מצוה בהתלהבות וחשק גדול, מחמת תאות האכילה ושתיה, הם מצננים עצמם וחוזרים מהתלהבותם זה מחמת תאוותם ההבל.