יש ג' מצבים הנקרא חולם, שורוק, חיריק. "חולם" נקרא ה' תתאה בעיניים, והכלים בעליון נמצאים בהתחתון. פירוש, שהתחתון רואה שהשכינה הקדושה הוא בעפרא, היינו שעל העיניים, שהמה בחינת השגחה גלויה (ולא אמונה) יש סתימא.

היינו שהעליון צמצם את עצמו שמראה את קטנותו, בכדי שהתחתון יוכל לקבל עליו את בחינת הבחירה, שזה דווקא בזמן ההסתר יש מקום לבחירה. מה שאם כן בבחינת השגחה גלויה, וכשרואין את גדלותו של העליון, זה נקרא ידיעה ולא אמונה, ואז אין שום בחינת עבודה. ומזה נמצא שהעליון ביזה את עצמו, והשפיל את עצמו לצורך התחתון. ואז יש בחירה בהתחתון, שאז שייך להיות לשון הרע, ודי למבין.

וכשהתחתון מקבל עליו את העבודה הזו, על ידי תפלה ויגיעה ואמונה, כל ג' האלה הולכים ביחד, ובכללות רק בצורת האמונה, אז זוכה ורואה את גדלות של העליון. וזה נקרא שהעליון העלה את האח"פ שלו מהתחתון, היינו שהיה אצל התחתון ומתראה כצורת התחתון (על דרך "תלמיד שגולה גולה רבו עמו", פירש אאמו"ר זצ"ל, אם האדם בבחינת קטנות, אזי על מה שהוא מסתכל, בין על ה' בין על החברים, הכל אצלו צורת תחתון).

וכשה' יתברך שומע לתפילתו של התחתון, אזי העליון האח"פ שלו למעלה, שזהו על ידי הורדת ה' תתאה מעיניים, שהוא בחינת השגחה גלויה, ורואה אז איך שהעליון בגדלות. נמצא שהתחתון מתעלה על ידי העליון, אם הוא רואה שהעליון גדול, אזי ממילא הוא נעשה גדול. וזה דווקא על ידי זה שהאח"פ היה אצל התחתון, היינו שהתחתון הצטער על זה שהעליון הוא בקטנות. וזה נקרא שכינתא בעפרא, וזה נקרא בחינת "שורוק".

אבל על ידי זה נאבד מהתחתון מקום העבודה, ואז אין התחתון רוצה לקבל את כל גדלותו, הנבחן לבחינת ג"ר דחכמה. אזי העליון מקטין את עצמו מסיבת התחתון, שזה נקרא שהעליון כלול מהתחתון, מג"ע דתחתון, אז התחתון גורם עוד הפעם שהעליון יתמעט את עצמו לבחינת "חיריק". שזה נקרא שהגורם הוא מצד התחתון, שהתחתון יוכל לקבל את הידיעה הזו רק בבחינת ז"ת, שזה נקרא בתוך לבוש של החסדים. היינו, בשיעור שיכול ללכת בדרך האמונה, בשיעור זה הוא מקבל ידיעה לא יותר, אחרת לא יהיה לו מקום לבחירה.