"מת" נקרא בזמן הנפילה, שאז הוא בחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים". ואז, כשאומרים לו דברי תורה משל אחרים, בכדי שהוא יתעורר וישוב לעבודה, אינו מועיל. ונקרא "לועג לרש", משום שאינו מתרגש ממה שהאחרים אומרים תורה. אבל אם אומרים לו דבריו של מת, היינו מה שהוא בעצמו אמר כשהיה בזמן עליה, שנקרא בזמן שהיה חי, ואומרים לו, תראה איך היה לך מצב כל כך גדול, ושהיה לו חיות דקדושה, ותראה איזה דברי תורה אמרת אז, מזה הוא יכול לקום לתחיה. מה שאין כן אם אומרים לו דברי תורה ממה שאחרים אמרו, אין הוא מתפעל מזה.
"אבל במילי דעלמא לית לן בה". עלמא נקרא בחינת אמונה. מעניני אמונה יכול לדבר עמו גם מאחרים, היינו שמעודדין אותו ואומרים לו, תראה שזה וזה יש להם יראת שמים, ואתה נשארת עכשיו כמת דומם. יכול להיות שהוא יתפעל ויקום לתחיה, כששמע מעניני אמונה מאחרים. ואם כן גם במילי דעלמא אין לדבר אלא מדברי עצמו. ולפירוש רש"י זה קשה, שהוא אומר שהכל חייבים לדבר בדברי תורה והוא דומם, לכן נקרא "לועג לרש". אבל בדברים של העולם, הלא אין חוב על כל אחד ואחד לדבר, מדוע יהיה נקרא זה לועג לרש. אבל הטעם שאסור לדבר במילי דעלמא, הכוונה על בחינת אמונה, שהאמונה נקרא בחינת עלמא (כן כתוב בזהר הקדוש בכמה מקומות), כי עלמא הוא מלשון העלם והסתר, שהוא בחינת אמונה. לכן סוברים הם לפי דעת האיכא דאמרי, שגם בעניני אמונה הוא לא ישמע, שלא יתפעל ממה שאחרים אומרים. אלא מדבריו של מת, היינו ממה שהוא עצמו עסק בחייו בעניני אמונה, אזי יכול שתתעורר אצלו הרשימות ויפעלו שיקום שוב לתחיה. אבל מאחרים, אפילו בעניני אמונה, גם כן לא יפעל. אם כן, כשמדברים אליו במילי דעלמא ממה שאחרים עוסקים, הוא לא ישמע. אם כן הוי לועג לרש, משום שכל הדיבורים יהיו בחינם. לכן רק הרשימות שלו עצמו יכול לעוררו. וזה נקרא מדבריו של מת עצמו, מזמן שהוא חי, בזמן שהיה במצב של עליה.