ע"י התענית והאבל באה השמחה, ומן הצרה עצמה באה הרווחה. כי מבחינת היראה, באה האהבה כמ"ש (ירמיהו ל, ז) "ועת צרה היא ליעקב וממנו יוושע". רוצה לומר, ביום אשר השעה דחוקה מאד, אך אז מהרה קל יצמח הישועה ממנו לגרום את היחוד. וזה שאמרו "כי ביום ט' באב נולד משיח", כי רק ביום שנחרב הבהמ"ק, אך אז, כשהיו בנ"י בשפל המדריגה, הנה אך אז, העת להצמיח קרן הישועה של משיח צדקינו, שיבא במהרה בימינו. והוא הטעם, כמ"ש, כי ע"י שהן יורדין עד לעפר הנה מבחינת הירידה הזאת חוזרים ועולים עד לרקיע, כמו בחינת הזרע, כשהיא נרקבת בארץ, אז תעלה ותצמיח בתבואת הארץ. ולכן נקראים בנ"י (ישעיהו סא, ט) זרע ברך ד'. (תפארת שלמה על מועדים - רמזי פורים)