עשה הרב האר"י הסגר לאלו עשרה החברים ותיקן חדרים לנשים וטף בפני עצמן באותו החצר של בית ההסגר עצמו, ולסוף חמשה חודשים נפלה קטטה בין הנשים בערב שבת, והנשים הגידו אותן לבעליהן ונמשך עד שהחברים נתקוטטו. והרב זלה״ה [האר"י] תמיד היה מזהירם על האהבה והאחוה, שיהיה בינינם תמיד אהבה ואחוה ושלום, ובאותו היום עברו על דבריו בעונותינו הרבים.

ולעת ערב יצא עם החברים לקבל שבת, וחזר לבית הכנסת סר וזעף, וישב כל זמן התפלה באנינות. ומהרח"ו כשראה אותו באותו סגנון נבהל עד מאד, כי לא היה מנהגו לעשות כן. לאחר שסיימו כל

התפלה הלך מהרח״׳ו אליו ואמר לו, רבינו למה ראינוך כל זמן התפלה הזאת באנינות ומר נפש, אמר לו האר״י מפני שראיתי את ס״מ כשהלכתי לקבל את השבת, גם אמר זה הפסוק (שמואל א׳ י"ב) "גם אתם גם מלככם תספו", מכאן נראה, שכבר נחתם גזר דינו בעוונותינו הרבים, ולא נחתם אלא בעבור קטטה שנעשתה בין החברים, שכל זמן שהיה שלום ביניהם, לא היה לו שום בית כניסה לקטרג. וכך היה בעו״ה, שבאותה-שנה נתבקש בישיבה של מעלה מורינו ורבינו ועטרת ראשינו, וגם-חמשת החברים עמו, וחיי לישראל שבקו.