"אחור וקדם צרתני". פירושו, בגילוי והסתר פנים של הבורא. כי באמת "מלכותו בכל משלה" והכול ישוב לשורשו. כי "לית אתר פנוי מיניה [אין מקום פנוי ממנו]". אלא ההבדל הוא ב"הווה" ו"יהיה". כי הזוכה לחבר ב' העולמות, הוא מגלה ב"הווה" מלבושו של הבורא. שכל הנעשה הוא לבוש לגילוי שכינה. וזה בחינת "הווה". דהיינו, גם עתה יוצא בלבוש מלכות, ומראה בעליל לעין כל, ש"אין הרוכב טפל לסוס". אלא, אף שלמראית עין נראה, שהסוס מוביל את רכבו, אבל האמת היא, שאין הסוס מתעורר כלל בשום תנועה, זולת להרגיש מתג ורסן של רוכבו. זה נקרא בנין קומת השכינה. וזה נקרא בחינת "פנים בפנים".

אבל האדם, שלא זכה עדיין להקדיש כל תנועותיו בלתי לה' לבדו, ואין הסוס משתווה בתנועותיו למתג ורסן של רוכבו, אלא בהיפך כביכול, ומשליט השפחה על גברתה - זה נקרא בחינת "אחור". פירוש, שאל תדמה בדעתך, שאתה מתרחק מהקדושה, כי "והעולה על רוחכם היו לא תהיה". כה אמר ה': "אם לא ביד חזקה". כי לא ידח ממנו נידח, וכל הגלגל מתגלגל לבא אל הקדושה לשורשו. ואם כן, אעפ"י שנראה שהסוס מוביל את הרוכב, כחפצו הנבזה כביכול, אבל האמת אינו כן, אלא הרוכב מוביל את הסוס לחפצו. אך אינו מתגלה עתה ב"הווה", זולת ב"יהיה". נמצא, כי בבחינה זו הוא ג"כ חיבור, אלא "אחור באחור", ז"א, שלא ברצון הלובש ושלא ברצון המלביש.

והעושים רצונו, דהיינו, המגלים בעצמם לבושי מלכות ב"הווה", מחוברים בבחינת "פנים בפנים", ברצון טוב של הלובש וברצון טוב של המלביש, כי דווקא בחינה זו היא רצון ה'. וזה פירוש "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה". כי בין כך ובין כך תעבוד, אלא החילוק הוא, כי זה "במצור ובמצוק", דהיינו, שלא ברצון, וזה "מרב כל", דהיינו ברצון. כמ"ש, "מסתכל הקב"ה במעשיהן של צדיקים ומעשיהם של רשעים ואינו יודע במה רוצה הקב"ה, אם במעשיהם..., כשהוא אומר, וירא אלוקים את האור כי טוב ויבדל, הוי אומר, במעשיהם של צדיקים". פירוש, שבכל העשיות והמנהגים הקב"ה מסתכל, ז"א מתחבר, והכול מתגלגל ובא לשורשו. א"כ איזה דרך יותר נרצה? לזה כתוב "וירא אלוקים את האור כי טוב", דהיינו, בחינת גילוי, שזה במעשיהם של צדיקים. וזו הכוונה "ארוכה וקצרה, קצרה וארוכה".