בהשתלם האדם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתו בנקודה הסופית, ישתלם יחד עם זה באהבת הבורא ובהשפעת נ"ר לו. ואין הפרש בשניהם, כי כל הנמצא מחוץ לתועלת עצמו - להשפיע לחברו או לבורא לא מורגש לאדם. לכן אפשר להגיד שאהבת הזולת היא מטרה אחרונה שבמעשיות. כי הוא האופי והצורה הברורה לאדם. ואין לטעות במעשים, כי היא מסודרת לעיניו. ואם מקדים צרכי חברו על צרכי עצמו, נמצא שנמצא בהשפעה. ולפיכך אינו מגדיר המטרה "ואהבת את ה' אלוקיך". כי באהבת הבורא יכול לרמות את עצמו. ובחברו הדבר פרוש תמיד לנגד עיניו.