בשעה שהקב"ה ברא את העולם, ורצה לגלות מהסתרה, היו כלולים אור וחושך, ומחושך יצא אור, מנסתר יצא גילוי, מטוב יצא רע, מרחמים יצא דין. והכול נכלל זה בזה: יצה"ט ויצה"ר, לבן ושחור. והכול היה תלוי אחד בחברו. כל העולם נראה בחיבור אחד: מדה"ד ומדה"ר, מלכות ובינה היו דבוקות ומסובכות זו בזו. וע"כ, כשנידון העולם בדין הכלול, ברחמים נידון, במלכות, הכלולה בבינה. ואם לא, לא היה יכול העולם להתקיים אפילו רגע אחד.