השימוש במונח "אגואיזם" בקבלה אינו מתייחס לאגואיזם המקורי, הטבעי, אלא לאגואיזם הצר. כי האגואיזם המקורי הוא האהבה העצמית, שהוא כח חיובי, התומך בקיומו של האינדיבידואל (היצר הבהמי). האגואיזם הזה אינו אויבו של הכח האלטרואיסטי, אע"פ שאינו משמש את האינטרסים שלו. אמנם במהלך השימוש באגואיזם, הוא מתפתח לכדי שנאה וניצול הזולת לטובת עצמו, לעורמה, לגזל ולרצח. האגואיזם הצר הזה מנוגד לאהבת הזולת – והוא הכח השלילי, ההרסני לחברה.