על פי תלמוד עשר הספירות, חלק ח', עמ' תר"ח, אות י"ז: עיבור פירושו קומת מלכות, במצבה הקטן ביותר האפשרי. היות שהאדם תמיד צריך ללכת בעיניים עצומות, באמונה מעל הדעת, כנגד השכל הישר, ואילו האגואיזם שלו, הרצון שלו, מתנגד לעבודה זו, לכן האדם צריך להתגבר על זעם ועל ייסורים. וזוהי עבודה קשה, להתבטל בפני העליון, שהעליון יעשה ממנו את מה שהעליון רוצה. וזה נקרא "עיבור", שהוא המצב הקטן והמוגבל ביותר באפשרויות שלו.