כתוב במדרש [על עמל"ק] "אשר קרך בדרך", שהוא לשון קרירות, היינו שכיבה האש אהבתם וקירר אותה. שהיו מתחילה בחמימות ובהתלהבות לאהוב זה את זה, ועמלק הביאם לידי קרירות וצינן את אהבתם מלאהוב אחד את חברו. ועל ידי מה הקרירם, על ידי התנשאות וגאווה, שעמל"ק - גימטריא ר"ם, שהוא לשון התנשאות וגבהות וגאוה. מפני שעיקר הדבר שמביא לאהוב אחד את חברו, הוא על ידי שכל אחד ואחד שפל ומבוזה בעיני עצמו, שמוצא תמיד חסרונות בכל מעשיו ורואה את צדקתו ומעשיו של חברו, וגדול מאד חברו בעיניו, על ידי כן אוהב את חברו והוא באחדות עמו. להבדיל, אם הוא גדול בעיני עצמו והוא בגאווה, אזי ממילא רואה חסרונות של חברו, ועל ידי כן הוא שונא אותו, לפי שחברו שפל מאד בעיניו. ועמל"ק - גימטריא ר"ם, הוא הקריר את ישראל מחמימות והתלהבות שהיה להם מקודם לאהוב זה את זה.