נאמר "הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ כִּי ה' הוֹגָהּ עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ" (ספר איכה פרק א, ה), כלומר, המכות והיסורים מזככים אותם ומשברין הקליפות. והם נקראים "רוב פשעיה", כי בעונותינו הרבים הקליפות נתפשטו, שהם הרוב המכות והגליות והצרות, ובפרט צרת חורבן המקדש הם מזככים, ויתבטלו הקליפות שהם עתה הרוב. ולעתיד לא זו שיהיה רוב תשבחות, אלא, ומלאה הארץ דעה, מקטנים ועד גדולים. ולזו הסיבה נקרא ט' באב מועד, כי מתוך צרה - רווחה, וזהו שאמר (ישעיה סו, י) "שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ" , וכן מה שאמרו, כי הד' צומות יהיו לששון ולשמחה. אשר על זה בא הרמז בתורתינו, שאמר אהרן [בחטא העגל] "חג לה' מחר" (שמות לב, ה), ומצאתי בקונטרס של האר"י ז"ל שהדברים כפשוטן, כי יש מחר שהוא לאחר זמן, ויהיה חג לה' מחר, שהוא י"ז בתמוז, כי יהיה לששון ולשמחה.