אמרו רבותינו ז"ל (אבות פ"ד) שנאת הבריות מוציאה את האדם מן העולם, והנה שונא כביכול להקב"ה על שברא אותו. כתוב (יומא דף ט' ע"ב) בית שני היו בו צדיקים וחכמים גדולים ולא נחרב אלא בעון שנאת חנם, ולא נתארך הקץ ולא נעלם, אלא לסיבת שנאת חנם, ולא עוד, ששאר העבירות אינו עובר עליהם, אלא בשעתם, אבל שנאת חנם, בלב היא תמיד, ובכל רגע עובר על לא תשנא, ובטול מצות עשה (ויקרא י"ח י"ט) "ואהבת לרעך כמוך", ולא עוד אלא שעל מצוה זו אמרו (תו"כ פ' קדושים) שזה כלל גדול שבתורה, שכולה תלויה בה. ולא זכה משה לכל מעלותיו, אלא שהיה אוהב לישראל ומצטער בצרתם, כמו שאמרו ז"ל (מדרש רבה שמות פ"א) על "וירא בסבלותם", ועל פסוק (שמות ל"ב ל"ב) "ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא", ולכן היה שקול ככל ישראל.