כתוב "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות"... במצוה קלה, שהיא רק מכח קבלת עול מלכות שמים, ואינו מרגיש טעם בתורה ואין לו שום חיות בתפלה, בזמן כזה הוא בבחינת קלה. ובזמן שאין לו שום חשיבות בעבודה כזאת, לכן אינו רוצה להזהר והתגבר על ההפרעות שיש לו, כי אומר שבין כך ובין כך לא חשוב למעלה העסק בתורה ומצוות בזמן שאין לו שום חיות. ורוצה להפסיק עבור הפרעה קטנה, מטעם שגם כן למעלה זה לא חשוב, וזה שלא יקבל הרבה שכר. כן אמרו שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות. היינו שהקדוש ברוך הוא מקבל נחת רוח ממצב הקטנות שלו, שהוא רק מטעם קבלת עול מלכות שמים בלי שום ידיעה ושכל והרגשה אחרת מזמן הגדלות. כי עיקר חשיבותו למעלה היא עבודה דזמן הקטנות, ולא הגדלות. וכיוון שאין האדם יודע מאיזה מצב יש למעלה יותר נחת רוח, לכן הוי זהיר במצוה קלה, היינו במצב הקטנות, כבחמורה, היינו במצב הגדלות.