"מחילה" מלשון מכליא לשבח. היינו, דוקא ע"י תשובה מאהבה, שזדונות נעשו לו כזכיות, נמצא שהוא מכליא את הזדונות לשבח, היינו לזכיות.

"סליחה" מלשון "ושלח את בעירו" (ס' וש' מתחלפין). היינו, ששולח את הזדונות ממנו, ואומר, שמהיום והלאה הוא יעשה רק זכיות, שזה נבחן לתשובה מיראה, שזדונות נעשו לו כשגגות.

"כפרה" מלשון "וכפר את המזבח", מלשון "בעי לאכפירה ידי בהאי גברא". ומשום זה, בזמן שהאדם יודע שהוא מלוכלך, אזי אין לו העזה וחוצפה להכנס בהיכל המלך. ולכן קשה לאדם, בזמן שהוא רואה וזוכר את מעשיו הרעים, שהם נגד רצונו של המלך, לעסוק אז בתורה ומצות. ומכל שכן, שיבקש מהמלך, שהוא רוצה להתדבק ולהאחד בו.

לכן צריך כפרה. היינו, שלא יראה את מצבו הדל, איך שהוא בתכלית השופלות, ולא יזכור את מצבו, בכדי שיהא לו מקום לקבל שמחה, היינו ע"י שיוכל לעסוק בתורה ועבודה. ואז, כשיהיה לו שמחה, אזי יהיה לו מקום לבקש שיתחבר עם המלך. כי "אין השכינה שורה, אלא במקום שמחה". לכן מקודם צריכין כפרה. ואח"כ, כשעושים תשובה מיראה, זוכין לבחינת סליחה. ואח"כ תשובה מאהבה, זוכין לבחינת מחילה.

בעל הסולם. שמעתי. רל"ג. "ענין מחילה סליחה וכפרה"