עַיִר פרא אדם ייוולד. כי כשיוצא ונולד מחיק הבריאה, הוא מצוי בתכלית הזוהמה והשפלות, שפירושם הוא עניין ריבוי גדלות האהבה העצמית הנטבעת בו, אשר כל תנועותיו סובבות בחזקה על קוטבו עצמו, מבלי ניצוצי השפעה לזולתו ולא כלום. באופן, שאז נמצא במרחק הסופי מן השורש יתברך, דהיינו מן הקצה אל הקצה, בהיות השורש כולו להשפיע בלי שום ניצוצי קבלה כלל וכלל, ואותו הנולד נמצא כולו במצב של קבלה לעצמו בלי שום ניצוצי השפעה ולא כלום. ולכן נבחן מצבו בנקודה התחתונה של השפלות והזוהמה המצויה בעולמנו האנושי.