בזמן שהאדם עוסק באמונת ה', שצריך לתת זמן ולצייר לעצמו, איך היה מרגיש, שהיה זוכה לקרבת ה', והיה רואה טוב ועונג, הנמשך לו ולכל הנבראים, איך היה אז נמצא במצב רוח מרומם, ואיך שהיה שמח. והציור הזה צריך המשך, שגם אמונתו תהיה כידיעה וראיה. כלומר, ששיעור האמונה צריך להיות כדוגמת ראיה וידיעה. וזוהי עבודה גדולה, היות שזוהי דרך של אמת. וז"ש "אמת ואמונה", שאמונתו תהיה על דרך האמת, כעין ציור הזה, שצריך להאמין בשיעור גדלות האמונה, כאילו היה רואה את זה, שמאמין בעיניו. שבאותו שיעור התפעלות, שהיה לו שהיה רואה, כך צריך לקבל התפעלות, שלא רואה, רק שמאמין שכך הוא. לכן נקרא זה "אמונה בדרך אמת". שאמונתו באמת אמונה, כאילו זה ידיעה. ונקרא "אמונה של אמת", כמ"ש "אמת ואמונה".