יש לאדם לצייר, אפילו שנמצא בשפלות, שחושב אז, אילו ה' היה מאיר לו התעוררות גדולה, כמו שהיה מרגיש פעם בעליה, בטח שהיה מוכן לעבוד עבודת הקודש. אבל עכשיו, שאינו מרגיש שום דבר, איך יכול לרמאות עצמו, שיש לו שלימות. אז עליו להאמין באמונת חכמים, שאמרו לנו, שאדם צריך לצייר לעצמו, כאילו כבר זכה להרגיש את מציאות ה' בכל אבריו, ואיך היה אז מודה ומשבח לה', כמו כן צריך עכשיו להיות מודה ומשבח לה', כאילו זכה כבר לשלימות האמיתי.

רב"ש - ב'. מאמר 17 "מהו, כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה" 1991