והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. שע"י עולים למעלה להיכל המלך. ויש שם שני קצוות:
א. סולם מוצב ארצה, קו שמאל, הנקרא "ארצה", שהאדם צריך לראות, שמונח בארציות, שמשוקע באהבה עצמית, בחינת "שמאל דוחה". אז יש מקום להתפלל מעומק הלב, שאז מסתכל בתוך הדעת, שלא יכול לעשות משהו לתועלת ה', ורק ה' יכול להוציאו משליטת הרע שבו. ועל זה נאמר "אלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו".
ב. וראשו מגיע השמימה. כאילו שיש לו שלימות גמורה, מטעם שמח בחלקו, שיש לו קצת נגיעה בעבודת ה'. ומרגיש מאושר, כי זכיה גדולה, שזכה לשמש את המלך, ולדבר עמו, אפילו רגע אחד ביום, מספיק לו, שיהיה לו מצב רוח מרומם. ועל זה מודה ומשבח את המלך.