ידוע כי עיקר צריכין להתפלל על גלות השכינה, הנקראת מלכות, שהיא ספירה עשירית שבעשר ספירות, שענינה היא האמונה בהשגחתו יתברך, שהוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. ואי אפשר לראות את הטוב של הקדוש ברוך הוא, מטרם שאדם מטהר את רצונו מלהיות מקבל לעצמו, כי על בחינת רצון לקבל שורה הצמצום, שהיא הסתרה על השגחתו יתברך. וזה ענין מה שאמרו חז"ל, "אתם קרויין אדם ואין אומות העולם", משום שכל כוונתם היא אך לקבל לעצמו. וזה פירוש "בשעה שהקדוש ברוך הוא נכנס לבית הכנסת ואין מוצא שם עשרה", היינו שיהיה שם מי שיתפלל עבור בחינת "עשרה", שהיא השכינה הקדושה, שתעלה מגלותה, שעל ידי שעוסקים עם הרצון להשפיע, אז מרימים את שכינתא מעפרא. אבל כשכל אחד דואג לצרכיו הפרטיים, אזי הקדוש ברוך הוא כועס. ומביא ראיה מהפסוק, שנאמר "מדוע באתי ואין איש", שידאג על צרכים השייכים לבחינת "איש", ורק דואג למלא את הצרכים השייכים לבהמה. אלא האדם צריך תמיד לתת דין וחשבון לעצמו עבור מי הוא מבלה את זמנו, ובשביל מי הוא מייגע את עצמו, כי אין לו לדאוג אלא לצורך הכלל.