"אלה מסעי בני ישראל, אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרן. ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה', ואלה מסעיהם למוצאיהם". והמפורשים הקשו, מדוע פעם כתוב "מוצאיהם" ופעם כתוב "מסעיהם" מקודם. ענין יציאה, היינו יציאה מהיכל המלך, היינו שמרגיש בחינת חסרון במדרגה זו, לכן יש לו ההכרח לנסוע למקום אחר, שיש שם יותר שלימות. נמצא, שהיציאה הוא הגורם לנסיעה, כי לולא זאת לא היה עושה תנועה ממקום למקום. נמצא שמקודם הוא מרגיש את החסרון, ואחר כך הוא עושה את הנסיעה. לכן כתוב מקודם "מוצאיהם למסעיהם". ויש לפעמים, שאין האדם מרגיש שום חסרון במדרגתו, שבו הוא נמצא, ומכל מקום הוא מוכרח לעשות נסיעה. אלא אחר כך בעת הנסיעה יש לו ההיכר, שמצבו הקודם היה חסרון. לכן כתוב, "ואלה מסעיהם למוצאיהם", היינו שהמסע היה צריך להיות מקודם. ואחר כך ההרגש של חסרון. ולפי זה יקשה, אם אין הוא מרגיש חסרון, מי מחייב לו לעשות נסיעה. וזה ענין "על פי ה'", שהאדם בעצמו אי אפשר לו להרגיש. וזה ענין שכל אחד זקוק לרב, שידריך אותו. והאדם צריך להאמין, שכל מה שהרב אומר לו, הוא על פי ה', אחרת האדם לא יסכים לעזוב את מקומו, ולקבל על עצמו טלטול הדרך.