ישראל, היינו מדריגה עליונה, כמ"ש ישראל אותיות לי ראש, והיינו כשישראל יש להם ראש ומנהיג, שהוא בסוד הדעת והמחשבה והחכמה, והם דבוקים בו, אז מכונים בשם ישראל, כלומר לי ראש, היינו שיש להם ראש ומנהיג. וגם הצדיק עצמו הוא מכונה בשם ישראל, על שם לי ראש, היינו שהוא דבוק תמיד למקור, שהיא החכמה, שהיא המקור וראש, כמ"ש (משלי ט"ז, ט"ו) ובאור פני מלך חיים, וכמ"ש (קהלת ז', י"ב) החכמה תחיה בעליה. נמצא כשדבוק לחכמה, הוא דבוק למקור מים חיים הנובע תמיד בלי הפסק, רק הולך ומתגבר תמיד.