כתוב "אחד עשר יום מחורב", כי בקבלות התורה, עוד לא נזדכך לב ישראל להימשך אחר רצון הש"י בשלימות, רק שכולם הבינו כי טוב לפניהם לקיים רצון הש"י וליבם לא היה מזוכך, אך בביאת הארץ, אז נזדכך ליבם. וזה שאמר להם מרע"ה "אחד עשר יום מחורב", היינו כשהייתם בחורב וקבלתם התורה, היה בדעתיכם, כי כבר נזדכך לבכם, כי הלכתם בג' ימים, ובאמת אינו כן, כי יש מרחק אחד עשר יום ולא קניתם ד"ת שיקבעו בלבכם, רק אחר הארבעים שנה ע"י המכשולת והנסיונות, עי"ז נזדכך לבכם, ש"אין אדם עומד על ד"ת אלא א"כ נכשל בהם". וע"ז אמר דוד המלך "שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא", כי קודם שלב האדם נזדכך, צריך ליגיעה ועצב, קודם שיקיים רצון ה', אך אחר שנקבע ד"ת בליבו, אז משפיע לו הקב"ה ד"ת, אף בלי יגיעה ואף בעת שינה.