וזה ענין שבח מרע"ה שהתנבא בבחינת זה הדבר, כלומר כי דבר ה' היה בפיו ממש בלי שום שינוי, ושכינה מדברת מתוך גרונו, שהיה כולו קודש לה'. וכשהיה משה מדבר, היה נחשב כאילו כביכול השי"ת מדבר בבחינה העליונה, שכתוב "פה אל פה אדבר בו". וז"ש (בתפילת שב"ק) "ישמח משה במתנת חלקו", ר"ל כאשר משה היה בצינור הרוחני ההוא, שכל דברי השי"ת עברו על ידו, בלי שום מניעה והשתנות מצידו, הנה ישמח משה במתנת חלקו, שנתן כל חלקו משלם, בכל התורה ומצות ולא נפגם בסיבתו לחסר מהם כחוט השערה. כל הימים אשר למד את ישראל, היה בבחינת הגדולה הזאת, שכל האורות העליונים עברו על ידו, בלי שום עיכוב והשתנות חלילה. וזהו כי עבד נאמן קראת לו, בחינת נאמן הוא שלא נשאר אצלו כלום, כמו צינור ומעבר טהור ונקי להתלבש בו דבר ה' כביכול.