ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרוג את בני ישראל, דהיינו כמ"ש ז"ל (יבמות ס"ג): "אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל". דהיינו, כמ"ש בתיקונים, שהם גורמים, עניות וחרב ושוד והרֵגות והשמדות, בעולם כולו. ואחר שבעוונותינו הרבים, נעשינו עדי ראייה, לכל האמור בתיקונים. ולא עוד, אלא שמידת הדין, פגעה דווקא בטובים שבנו, כמ"ש ז"ל (ב"ק ס'): "ואינה מתחלת, אלא מן הצדיקים תחילה". ומכל הפאר, שהיה לכלל ישראל, בארצות פולין וליטא וכו', לא נשאר לנו, אלא השרידים שבארצנו הקדושה. הנה מעתה, מוטל רק עלינו, שארית הפלטה, לתקן את המעוות החמור הזה. וכל אחד ואחד מאתנו, שרידי הפלטה: יקבל על עצמו, בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך, את פנימיות התורה, וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה. ואז יזכה, כל אחד ואחד מאתנו, להגביר מעלת פנימיותו עצמו, דהיינו בחינת "ישראל" שבו, שהיא צורכי הנפש, על בחינת חיצוניותו עצמו, שהיא בחינת "אומות העולם" שבו, שהיא צורכי הגוף. ויגיע כוח הזה, גם על כלל ישראל כולו, עד ש"עמי הארצות" שבנו, יכירו ויידעו את השבח והמעלה של גדולי ישראל עליהם, וישמעו להם, ויצייתו להם. וכן פנימיות אומות העולם, שהם חסידי אומות העולם, יתגברו ויכניעו את החיצוניות שלהם, שהם בעלי החורבן. וכן פנימיות העולם, שהם ישראל, יתגברו בכל שבחם ומעלתם, על חיצוניות העולם, שהם האומות. ואז, כל אומות העולם, יכירו ויודו, במעלת ישראל עליהם. ויקיימו הכתוב (ישעיהו י"ד): "ולקחום עמים, והביכאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'". וכן (ישעיהו מ"ט): "והביאו בנייך בחוצן, ובנותיך על כתף תינשאנה". וז"ש בזוהר, נשוא, דף קכ"ד ע"ב, וז"ל: "בהאי חיבורא דילך, דאיהו ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא, ברחמי (בחיבור הזה שלך, שהוא ספר הזוהר, ייצאו בו מן הגלות, ברחמים)".