כשכבר הרגיל את עצמו לעבוד בע"מ להשפיע, ולא להסתכל אם מרגיש טעם בעבודה, אלא מאמין שעובד, בכדי להשפיע ננחת לבורא. וצריך להאמין שהבורא מקבל עבודת התחתונים, ולא חשוב גודל וצורת עבודתם. ואת הכל הבורא מסתכל על הכוונה, ומזה יש נחת להבורא. אז האדם זוכה להתענג מזה. שגם בעת עבודתו מרגיש טוב ועונג, היות שעכשיו עובד ממש לה', כי היגיעה, שנתן בעת עבודת הכפיה, מכשירה לעבוד באמת לבורא. נמצא, שגם אז התענוג שמקבל הוא לה' דוקא.