אם לא מצטער עם הציבור, אלא מרגיש רק חסרון של עצמו, הכלי שלו לא גדול ולא יוכל לגלות אלוקות, שמתגלה בצורת נחמת הציבור. אלא מי שמרגיש צרות הכלל, כמו של עצמו, הוא זוכה לראות גילוי שכינה, בחסרון הכללי שבו.