הקו שמאל, נמשך משורש הגבורה; שגבורה פירושו התגברות, וכיון שהאדם עושה חשבון לעצמו כמה הוא כבר מקורב לקדושה, זאת אומרת כמה כוחות הוא יכול לתת לאהבת הזולת, היינו שיעשה מעשים של השפעה בלי שום תמורה, לטובת החברים, שהוא יכול למדוד זה בשיעור עד כמה הוא מוכן לותר לטובת החברים ולא ירצה לקבל עבור זה שום תמורה, ואז אם הוא רואה את מצבו האמיתי שהוא עדיין לא ראוי לשום ויתור, אז אין עצה אלא תפילה, וזה נקרא שהקו שמאל מביא לו מקום לתפילה. המתבאר מזה, שקו ימין מביא לו מקום שיוכל לתת שבח והודיה, על מה שנתנו לו שלימות, ואז אין מקום לתפילה, מטעם שאין לו אז מקום חסרון, וכמו כן אין לו מקום לבנים, הנקרא הבנה בתורה ומצות, כי אין לו אז שום קושיות, שיצטרך לקבל עליהם תירוצים, ואז ממילא אין לו פריה ורביה בתורה. מה שאין כן הקו שמאל, שהיא גבורה, שאז צריכים להתגבר, כיון שצריכים להתגבר ורואים שאין כוחות לזה, אז יש מקום לתפילה, וגם יש שם מקום לבנים כי ע"י הכוחות שבאים מלמעלה, מה שהוא המשיך ע"י תפילתו, זה מביא לו פריה ורביה בתורה. אבל צריכים לדעת, שאלו ב' קוים צריכים להיות שקולים, היינו שמשתמשים בשניהם בשוה, אז שייך לומר: בא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם, שזה נקרא קו האמצעי. שענין הכרעה הוא, שכולל את שניהם לאחד.