התורה נחלקת לב' חלקים: חלק לשיעבוד המקום... חלק לשיעבוד הבריות.

והנה החלק שבין אדם לחברו הוא העבודה האמיתית. והחלק שבין אדם למקום הוא השכר והמחמדים הפרושים על שולחן המלך. אמנם, "כל פעל ה' למענהו" פעל, שגם החלק של שעבוד הבריות צריך להיות במקום של מלך. דהיינו, "לאקמא שכינתא מעפרא [להקים שכינה מעפר]". ובזה יש אבק מרפא לסם המוות המוטל בן אדם למקום.