בשיעור שהוא מרגיש יסורים בחייו, היינו שאין לו ממה לקבל חיות, אז בהכרח הוא מתבטל לעבוד בבחינת השפעה. היינו, בזמן שהוא רואה שעל ידי מעשים של קבלה לא ישיג חיות, אז הוא מתחיל לעשות מעשים של השפעה בכדי שמעשים של השפעה ישפיעו לו תענוג. נמצא שהיסורים מחזירין אותו למוטב, היינו היסורים שהוא מרגיש שאין לו ממה לקבל תענוג, גורמים לו

שיחזור למוטב, היינו שיעשה מעשים של השפעה. כי ענין מוטב הוא בחינת השפעה, כמו שכתוב "רחש לבי דבר טוב, אומר אני מעשי למלך", היינו להשפיע. נמצא שעל ידי היסורים, שהוא סובל מזה שאין לו חיות, הוא בוחר לעצמו דרך חדשה ומתחיל לעסוק להשפיע. ואף שגם זה הוא על הכוונה לקבל, אבל זה נקרא בחינת שלא לשמה הקרוב לשמה, שזה ענין שמתוך שלא לשמה באים לשמה, מסיבת המאור שבה מחזירו למוטב. כי מאחר שהוא עושה מעשיו להשפיע, על ידי זה הוא מתחיל להרגיש מאור בהמעשים דלהשפיע. והמאור הזה יש בסגולתו להפוך אחר כך שיעשה להשפיע.