כמו שדרישתנו מהמשחקים בתיאטרון, שיעשו כל מה שבכוחם עד שיפתו את יד הדמיון שלנו לחשוב את הצגותיהם למציאות ממש, כן חפצינו ממבארי הדת, שיוכלו לדבר על לִבֵּנו כל כך, עד שאמונת הדת יתפוש בלבותינו כח של מציאות ממשי. כבלי הדת לא יִכבַּד כלל על האינם מאמינים, כי דרישת המצות "שבין אדם לחבירו" מקובל בלאו הכי ו"מבין אדם למקום" די רק באיזה מצות בפרסיא.