המאור שבתורה, אינו מאיר, אלא לבעל אמונה. ולא עוד, אלא שמידת גודל המאור הזה, היא כמידת תוקף אמונתו. אבל למחוסרי אמונה חס ושלום, היא להיפך, כמו שכתוב: "למשמאילים, בה סמא דמותא" (שבת פ"ח), כי מקבלים חושך מהתורה, ונחשכות עיניהם.

וכבר משלו חכמים, משל נאה, על עניין זה, על הפסוק (עמוס ה'): "הווי המתאווים את יום ה', למה זה לכם יום ה', הוא חושך ולא אור?". משל לתרנגול ועטלף, שהיו מצפים לאור. אמר לו, תרנגול לעטלף: "אני מצפה לאורה, שאורה שלי הוא. ואתה, למה לך אורה?" (סנהדרין צ"ח, ע"ב). ודייק מאוד.