ובענין ברית אמר אאמו"ר זצ"ל, בשביל מה שני אוהבים, אם יש ביניהם אהבה וידידות, צריכים הברית. אלא הברית היא כמו שעכשיו האהבה ביניהם היא בשלימות, ויכול להיות שלאחר זמן לא תהיה אותה אהבה, וכל אחד ידמה לעצמו שהשני עושה לו רעות, אז באה הברית, כדי שכל אחד יקיים את הברית שעשו בזמן ששררה ביניהם אהבה אמיתית. שגם עכשיו, אפילו שלא מרגישים, יקיימו ביניהם את הידידות, כאילו שגם עכשיו יש להם הרגשת אהבה. כמו כן בזמן שהאדם מרגיש את אהבת ה', אז הוא מבין שכדאי לעזוב אהבות אחרות עבור אהבת ה'. אבל אחר כך, כשההתעוררות עוברת ממנו, ולא מרגיש עוד אהבת ה', אז הוא רוצה לחזור לאהבות אחרות, מה שהוא כבר החליט שכדאי לזרקן. אז האדם צריך לקיים את הברית, וללכת באותו הסדר, שהיה מתנהג את עצמו בזמן הרגשת אהבת ה', אף על פי שעכשיו אין לו שום הרגשה. ואז העבודה צריכה להיות על דרך הכפיה, לשעבד את עצמו להברית שעשה מקודם. וזהו נקרא "לעברך בברית".