ביום הזה יוצאים ישראל ברושם המלך בשיר תהילה, נכנסים לסוכה, אתרוג בשמאל, לולב בימין, הכול רואים שישראל רשומים ברשימות המלך הקדוש, פותחים ואומרים, אשרי העם שככה לו.
ואפילו אוה"ע שמחים בשמחה הזו ומתברכים ממנה. וע"כ מקריבים קורבנות עליהם בכל יום, לשים עליהם שלום, ויתברכו ממנו. מכאן והלאה, יום אחד של המלך העליון, ששמח בו עִם ישראל, כמ"ש, ביום השמיני עצרת תהיה לכם. שיום זה מן המלך לבדו, ששמחתו היא בישראל.
בדומה למלך שהזמין אושפיזין, אורחים, והשתדלו בהם כל בני היכלו. לבסוף, אמר המלך לבני היכלו, עד עתה אני ואתם השתדלנו כולנו באורחים והקרבתם קורבנות על כל שאר העמים בכל יום, שבעים פרים. מכאן והלאה, אני ואתם נשמח יום אחד, כמ"ש, ביום השמיני עצרת תהיה לכם. לכם, להקריב קורבנו עליכם.