שאלת הנחש, מאין תדע שנאסר העץ הדעת, אולי נאסרה לכם כל פירות הגן. תשובת האשה, "לא תגעו פן תמותון".
א. מאין ידעה על הנגיעה.
ב. מהו הספק "פן תמותון".
יש לפרש, שתשובת "פן תמותון" קאי על הנגיעה, כי אין חכם כבעל נסיון. תשובת הנחש, "לא מות תמותון, כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם, והייתם כאלקים יודעי טוב ורע". טענת הנחש, שזהו טפשות לחשוב שאלקים ברא מזיק בעולם, אלא שכל צד הרע הוא רק מצד התחתון, כי רק חסר כאן תיקון דלהשפיע.
"וביום אכלכם ממנו", היינו בכוונה דלהשפיע, "והייתם כאלקים יודעי טוב ורע", היינו כמו כלפי הקב"ה הוא ודאי מתוק בהשוואה גמורה, כן יהיה לכם הטוב ורע בהשוואה גמורה, אם יהיה בהכוונה דלהשפיע.
ומה שה' יתברך לא הודיעכם זאת, כי יודע אלקים, היינו שהקדוש ברוך הוא יודע, שאם תשימו לב והאכילה יהיה בהקדושה, ונפקחו עיניכם מעצמכם, להבין את גודל הענין. "ותראה האשה כי טוב העץ" וכו'.