זה ידוע, כי כל הכלי לקבלת הטוב הוא השבח והודיה.
כי עד כמה שהוא מרחיב הכלי ברצון הזו, כך הוא מסוגל לטעום טעם בשפע. כי השפע בעצמה דומה לים הגדול. ויש מי ששואב עם אצבעון, ויש מי ששואב עם דלי, וכן הלאה, הכל נמדד לפי הכלי.
ואם אנו אומרים שהשבח והודיה הוא הכלי, כי לפי ההרגשה כך הוא ההודיה, כי אם האדם מתגבר תכף כשמרגיש ישועות ה' יתברך ונותן שבח והודיה, אזי על ידי זה הוא מקיים וממשיך השפע ביתר שאת וביתר עז. שעל ידי ההודיה נתרשם בו הנותן השפע על כל האבריו, שעד כמה שהוא מרגיש מי הנותן, כך מתרחב אצלו הכלי לקבל השפע.
נמצא שדבר זה שייך רק במשפיע ולא במקבל, משום שאצל המקבל נעשה הבורא יתברך למחויב. ואצל מחויב אינו נוהג שבח והודיה, כי כן הוא הטבע, כמו בן אצל אביו, אינו נוהג הודאה.