על כל הדברים של המרגלים, שבאים לאדם, אין לו שום עצה להתווכח עמהם עם השכל, או לחכות עד שיהיה לו מה לתרץ להם, ובינתיים להיות תחת שליטתם. אלא שהוא צריך לדעת, כי אף פעם לא יוכל לתרץ את קושיתם עם השכל החיצוני. אלא דוקא מתי שיזכה לשכל הפנימי, אז תהיה לו שפה, מה להסביר להם. ובינתים הוא צריך ללכת למעלה מהשכל, היינו לומר, אף על פי שהשכל הוא דבר חשוב מאוד, ומכל מקום אמונה עומדת למעלה בחשיבות מהשכל. לכן אין לו ללכת על פי השכל, אלא לפי דרך האמונה, להאמין מה שרבותינו אמרו לנו, שהאדם צריך לקבל עליו עול מלכות שמים בבחינת אמונה למעלה מהדעת. ואז אין שום מקום לטענת המרגלים, כיון שהם מדברים רק בתוך הדעת של השכל החיצוני.